סיוט של תקופה

התיכון ללא ספק, היתה התקופה המדכאת ביותר בחיי ובהרבה בחינות. למעשה הדבר היחידי שהיה לי טוב, זה שהכרתי את חברתי הטובה ביותר מיטל. האמת? אף אחת מאיתנו לא זוכרת בדיוק איך נפגשנו, אך זה קרה ומאז אנו החברות הקרובות ביותר. מבטיחה עוד לדבר על מיטל בהמשך. וגם על שאר חברותי, אך עכשיו אני רוצה להמשיך ברצף. הכיתה היחידה שהיתה לי טובה היתה כיתה י'. גם עשו עלי כתבה במעריב לנוער (יום אחד של להיות במרכז), גם היו לי שלוש חברות, שזה הישג בשבילי וגם בכלל די הצלחתי בלימודים. כלומר לא היתה לי השנה הכי הכי אבל סבירה יחסית. כיתה יא' כבר היתה נפילה בשבילי. כל מי שמכיר אותי או נחשף כבר לטורים שלי יודע איזה סיוט היתה לי השנה הזאת. סיוט בכל מובן המילה. הכל התחיל כשגיליתי איזו מגעילה החברה היחידה שהיתה לי בכיתה, ומהר מאוד לאחר מציאת חברה אחרת היא התעלמה ממני לחלוטין. חוץ מזה לא הצלחתי בלימודים. אף פעם לא הייתי מצטיינת אמנם, אך בכיתה יא' אני עדיין לא מבינה איך עברתי. בכלל בכיתה יא' קלטתי לראשונה – אני נכה! נדמה לי שלכל אדם עם מוגבלות יש את רגע התפיסה הזאת, בו הוא קולט שהוא אכן שונה ואם בעיות שונות שלרב האנשים אין. גם פתאום מרגישים איך כל החברה חשה כלפיך, אתה מצטייר לעצמך כשונה. זו ההרגשה הכי נוראית שיש. כל אחד מתנהג בצורה שונה אז. חלק מסתגרים בפני עצמם, חלק נהיים מרירים על כל העולם, חלק בדיכי לא נגמר ורק מעטים ישר מקבלים זאת וממשיכים. אני עד נקודה זאת הרגשתי כמו כולם, לכל דבר. ביא' היתה הנפילה וחטפתי דיכאון חמור ביותר. בכל מקרה, בתקופה הזאת כל הסיפור שלי היה לקום בהרגשה לא טובה, לבכות להורים שאני לא רוצה ללכת ללימודים, לבכות אצל יועצת בית הספר, לבכות בכיתה, לבכות בבית ולישון בהרגשה רעה. זה בהחלט היה סיוט, שלמזלי תם כשהלכתי לעובדת סוציאלית שטיפלה בי. היא עזרה לי המון. בעקבות הפגישות הללו הבנתי שהכל בסדר אצלי ופשוט נפלתי לכיתה לא טובה, שאין בי שום בעיה שכלית או נפשית והכי חשוב לקבל עצמי כמו שאני – נערה עם מוגבלויות. לא לשכוח, שהניא שכנעה אותי לקחת את הדבר הכי נהדר בעולם – כלבתי סינדי. בסוף השנה כבר הייתי בסדר עם עצמי, וגם בעצת כולם עברתי לכיתה במגמה ספרותית. גם היה לי שם את מיטל וגם אהבתי מאוד לקרוא, אז הכל היה אמור להיות מצוין. הכל, חוץ מהגב, שהרס לי הכל. בפרק הבא אספר לכם על סיוט אחר בבית הספר. אחרי שהכל כביכול הסתדר, כמעט כמו תמיד, הבריאות הרסה הכל.